דמי חגים וגמול עבודה בחגים

דמי חגים משולמים לעובדים שלא עבדו בחגים ועמדו בתנאים מסוימים ואילו גמול עבודה בחגים הוא תשלום מוגדל לעובד שעבד בפועל במהלך החג. עובדים שעתיים אשר מחויבים לעבוד בחג, זכאים הן לדמי חגים והן לגמול עבודה בחג, אלא אם קיים הסדר ספציפי אחר – כמו בענף האבטחה.

תנאי הזכאות לדמי חגים

תשלום דמי חגים נועד להשוות את מצב העובדים השעתיים לעובדים חודשיים בחודשים בהם חלים חגים. עובדים שמקבלים משכורת חודשית (גלובלית) אינם מפסידים שכר כאשר הם נעדרים מיום עבודה בשל חג שחל בו.

הזכאות לדמי חגים מעוגנת בצווי הרחבה או בהסכמים קיבוציים. לפי צו הרחבה כללי לדמי חגים, עובד זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג בשנה (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות) וזאת לאחר 3 חודשי עבודה ובתנאי שלא נעדר מהעבודה יום לפני ויום אחרי החג, אלא בהסכמת המעביד. כאשר יום חג חל בשבת, עובד אינו זכאי לדמי חג.

גמול עבודה בחגים

המשמעות של גמול עבודה בחגים הוא תשלום שכר גבוה יותר עבור עבודה בחג. התשלום מוסדר בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951 ובפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח 1948. סעיף 18א לפקודה מגדיר את ימי המנוחה כשבת ומועדי ישראל ועובד המועסק בימי מנוחה אלו זכאי לשכר עבודה שלא יפחת מ־150% מהשכר הרגיל. בנוסף, הוא זכאי לשעות מנוחה חלופיות בגין השעות בהן עבד בחג.

בענפים מסוימים, לדוגמה בענף האבטחה, קיימים הסדרים בצווי ההרחבה שקובעים שעובד שעבד בחג זכאי לגמול עבודה בשיעור של 150%, אך אינו זכאי לדמי חגים בנוסף. הסדרים אלו מבחינים בין תוספת חג למי שעבד בחג לבין דמי חגים למי שלא עבד בחג.

מימוש הזכויות לדמי חגים וגמול עבודה בחגים לעובדים שאינם יהודים

עובדים מדתות אחרות לדוגמה עובד מוסלמי או עובד נוצרי, זכאים לדמי חגים ולגמול עבודה בחגים לפי בחירתם – או על פי מועדי ישראל או על פי חגי דתם בכפוף לתנאי הזכאות הכללים שפורטו לעיל. הבחירה נתונה לעובד. מספר ימי החג בתשלום לעובד שאינו יהודי לא יעלה על תשעה ימי חג בשנה, בתוספת יום בחירה אחד, ובסה"כ עשרה ימי חג בתשלום. ימי חג החלים ביום המנוחה השבועית של העובד אינם מזכים בתשלום נוסף.