בתי הדין לעבודה קבעו כי יחסי עבודה הם בגדר "מעמד", "סטטוס". המשמעות של קביעה זו היא שהגדרת הצדדים את היחסים ביניהם אינה חזות הכול וכאשר תובע פונה לבית הדין בבקשה להכיר בו כעובד, בית הדין מכריע בשאלה לפי מבחנים שנקבעו בפסיקה. כלומר גם מערכת יחסים שמבצע העבודה הוגדר בה כ"פרילנסר", "קבלן", "נותן שירותים", "עצמאי" וכו' יכולה להתברר בסופו של יום כמערכת יחסי עבודה שבין מעסיק ועובד